כיצד ניתן להשפיע על עם ישראל?

במשך שנים רבות, הציבור הדתי מרגיש שקולו אינו נשמע בשיח הישראלי. שליטה של השמאל בתקשורת הובילה לתחושה הקשה שדעתנו אינה נשמעת. בשלב מסויים הבנו כי כדי להשפיע בתקשורת, צריך שיהיו לנו גם אנשי תקשורת, ולכן הוקם בית ספר מעלה. בית הספר אכן יצר השפעה, ואכן היום, הקול הדתי-לאומי נשמע הרבה יותר בציבור הישראלי. אבל האם הוא חודר? האם הוא באמת משנה ומעביר את המסר? נראה שיש לנו דרך ארוכה לצעוד, לפני שנהיה שותפים מלאים ומשמעותיים בשיח הישראלי.

אחת הבעיות של הציבור הדתי-לאומי בהעברת מסרים, היא האיחור ה"אופנתי" של כמה עשרות שנים שהציבור שלנו מפגר אחרי השמאל. השמאל הבין את חשיבות התקשורת עוד מימי הישוב, לפני קום המדינה, ואנו הבנו את חשיבות התקשרות, ונערכנו בהתאם רק בשנות ה-90. גם היום מתחולל שינוי נוסף בתקשורת, ואנו כרגיל איננו בחזית. המשמעות היא ששוב ניגרר הרבה אחרי ציבורים אחרים, בדרך להשפעה על עם ישראל. שוב קולנו לא ישמע. פשוט כי לא הבנו את החשיבות של דברים בזמן הנכון.

על מנת שלא נאחר את הרכבת, יהיה חשוב שנבין בזמן את השינוי, ונערך אליו. לדעתנו, ניתן להבין את השינוי שהאינטרנט גורם בעזרת תאוריה שפיתח חוקר תקשורת חשוב בשם מרשל מקלוהן.התיאוריה של מקלוהן אומרת ששינויים בטכנולוגיה התקשורתית יצרו שינויים עמוקים מאד בחברה האנושית. הוא טען כי התקשורת האנושית התפתחה בכמה שלבים, ובכל שלב, נוצר סעקות השינו בתקשורת, שינוי עמוק בחברה העולמית. אנחנו בתחילתו של שינוי כזה, ואם נבין את התיאוריה, נוכל להבין לאן החברה הולכת, ולהשקיע את המשאבים שלנו שם.

השלב הראשון, על פי מקלוהן, היה שלב של תקשורת טבעית. באותה תקופה, ראשונית, בני אדם חיו בשבטים קטנים. אנשים סיפרו סיפורים אחד לשני, דיבור, שיתפו, חשבו ביחד. המסרים היו יותר כמו של מספרי סיפורים. כל יום מישהו היה ממציא סיפור אחר. לא הייתה חשיבה מסודרת. בני האדם באותה תקופה, על פי מקלוהן, לא חשבו בצורה מסודרת.

כאשר הומצא הכתב, ובעיקר כתב הא' ב', אנשים היו צריכים לכתוב את הדברים שלהם בצורה מסודרת, כאשר רעיון עוקב אחר רעיון, בצורה מסודרת והגיונית. הכתב לכן, גרם להופעת החשיבה הרציונלית המסודרת בחברה והופעת הלוגיקה. אלא שיחד עם הכתיבה הזאת, גם הופיעה השליטה במחשבות של בני האדם. הכותבים היו אנשים חכמים, שידעו לכתוב בצורה הגיונית. ובני האדם הרגילים התייחסו אליהם כמביאי דיברי האלים. רק מעט ספרים נכתבו, והיה צורך להעתיק אותם בצורה ידנית (כמו שסופרי סת"מ מעתיקים היום את התורה). כתוצאה מכך רק עשירים יכלו להחזיק ספרים. רק לכנסיה היו מנגנונים להעתקת ספרים, ולכן היא הפכה להיות השליטה של העולם. הספרים שהיא העתיקה, נחשבו על ידי ההמונים, לדבר האל.

הכתב איפשר לכנסיה לשלוט בקלות רבה יותר, אבל הכנסיה הייתה גם שרויהבשחיתות מוסרית עמוקה מאד. אפיפיורים רצחו אחד את השני. בוותיקן (בית המקדש הנוצרי) נערכו מסיבות הוללות, ותומרת תשלום כספי, יכול גם גדול החוטאים לקבל כתב מחילה מהוותיקן. אלא שעד שהומצאה מכונת הדפוס, שחוללה את המהפכה הבאה, אף אחד מחוץ למעגלים הקרובים של הכנסיה לא היה יכול לחלוק ביעילות על הכנסיה. כל המידע עבר דרך הכתבים, והכנסיה שלטה בכתבים. ב-1517 פירסם מרטין לותר את 95 התזות שלו נגד המוסר של הכנסיה. הכנסיה לא יכלה למנוע את הפצת הספר, כיוון שמכונת הדפוס איפשרה לאנשים לשכפל את הספר ולהפיצו במהירות לאירופה כולה. האש שהבעיר הספר, גרמה לתנועה רחבה מאד באירופה נגד הכנסיה. באותם שנים, גם ארועים משמעותים אחרים התחילו. מדע חדש ונועז התחיל לצמוח. הוא הצליח לצמוח במידה רבה, כיוון ששוב, לכנסיה לא הייתה אפשרות לשלוט בספרים שנכתבו. המדע הזה, הוא המדע המודרני שאנו מכירים היום, שבזכותו יש לנו רפואה כל כך משופרת, וטכנולוגיה שמקילה מאד על חיינו (אבל גם יוצרת בעיות מוסריות חדשות).

מהפכות רבות ושינויים מרחיקי לכת רבים באירופה התרחשו בעזרת מכונת הדפוס. המלכים הפסיקו לשלוט, המדע התפתח, ולציבור הייתה השפעה הרבה יותר.

השינוי הבא שהתחולל בתקשורת, הביא גם הוא למהפכה. הפעם היו אחראים לכך הרדיו והטלויזיה. הרדיו והטלויזיה איפשרו למידע לעבור סביב העולם בחלקיקי שניות. ובכך יצרו "כפר גלובלי אחד". מלחמות סוקרו והגיעו למצד אחד של העולם לצד השני. מידע על נשיאים בצד השני של העולם הגיע לסלון ביתו של האזרח בתוך פחות משניה. הרדיו והטלויזיה החזירו אותנו במידה מסויימת לחשיבה התרום כתבית. איבדנו את ההקשרים של החדשות. החדשות הפכו לבידור, במקום מידע. הרדיו והטלויזה, התחילו לעסוק ברכילות ובמידע "צהוב" כדי לגרות אותנו לצפות עוד ועוד בטלויזה.

אבל התכונה הבעיתית ביותר ברדיו ובטלויזיה היה שהם הפכו ליקרים להחזקה, ולכן רק לקבוצות עם כסף רב יש אפשרות להקים תחנות טלויזיה ורדיו,כך, תוכן החדשות והמידע שאנו מקבלים, נשלט על ידי מיעוט קטן. את האפשט של השליטה ברדיו והטלויזיה בידי קבוצות כוח קטנו ,הרגשנו בזמן הסכמי אוסלו ובמאבק על גוש קטיף.

בנוסף, בגלל היכולת של הטלויזיה והרדיו למכר את הציבור, הפכנו למעשה לעבדים הקשורים ביצרהם לרצונם של בעלי ההון. דעת הציבור נקבעת במידה רבה על ידי בעלי הכוח שמחזיקים את הרדיו, הטלויזיה והעיתונות. הפכנו לשבויים בידהם. הפכנו לחברה צרכנית שמבזבזת כסף, על מותרות.

אלא, שממש בימים אלו מגיח לאויר העולם סוג תקושרת חדש - האינטרנט. האינטרנט מביא איתו שינוי. כמו כל המצאה יש בו חלקים טובים וחלקים רעים. האינטרנט משחרר את האדם מכבליו. הוא מאפשר לו דברים שהוא לא יכולה היה להרשות לעצמו בעבר. הרבנים הזהירו מאד מהשימוש באינטרנט, ומהסכנות שבו, אך מיעטו להראות את הטוב שבו. לאינטרנט, יש אפשרות, אם נעשה בו שימוש נכון וזהיר, להשפיע בפעם הראשונה, מבלי שאף אחד יוכל להגביל אותנו. האינטרנט בניגוד לתקשורת ההרדיו והטלויזה, הוא כלי תקשורת שמאפשר לאנשים שונים מרחבי הארץ והעולם לדבר אחד עם השני, להתכתב, לפגוש, להעביר רעיונות ולהתווכח בצורה מסודרת. כיום, כל אחד יכול לכתוב "טור דעות", וכל אחד יכול להגיב. כל אחד יכול ליצור סרט, ומיליונים ברחבי העולם יכולים לראות אותו. השליטה של המוסדות הישנים עומדת להישבר, בדיוק, כפי שהשליטה של הכנסיה נשברה.

עבור חלקנו, חוסר השליטה הזאת מפחידה. חוסר המקור ה"סמכותי" שיגיד לנו מה לעשות. אבל אני הייתי מציע לבחון את טיב אותה שליטה: כ-1600 שנים הכניסה הנוצרית אמרה לעולם מה לעשות. במאה השנים האחרנות, היו אלו הממשלות ואלי ההון שאמרו לנו מה לעשות. והשחיתות והקילקולים רק גדלו. היום, הכוח שעולה באינטרנט זאת האמת. באינטרנט אין באמת בלגן. ברגע, שמישהו אומר דבר אמת, הוא תופס ומתחזק. ויקיפדיה (אינציקלופדיה שכותבים אנשים רגילים), נחשבת כיום לכלי אמין מאד. בלוגים ברחבי העולם (בלוג = טור דעות באינטרנט), מעבירים מסרים חדשים שמשחררם את העולם משחיתות ורודנות בכל העולם, וגם בעולם הערבי. כיוון שלכולם יש אפשרות להתבטא ולדון בצורה הגיונית על דבריהם, האמת עולה.

נדמה, כי רק אנחנו כציבור, מאחרים להצטרף לשינוי, ושוב קולנו לא נשמע. זה נכון שיש בלוגרים דתיים (כותבי דעות באינטרנט), אבל הם כותבים לציבור הדתי. אם אנו רוצים להשפיע, אנחנו צריכים להתכתב עם הציבור החילוני בישראל. להביע את דעתנו ולהשפיע. עלינו לנהוג כמנהג הרמב"ם ורבי יהודה הלוי , וכלל חכמי ישראל באותה תקופה, שידעו את התורות של האנשים שאיתם הם מתווכחים, וקימו "דע מה תשיב לאפיקורס". זאת היתה תקופת זוהר לחוכמת ישראל. גם כיום, אנו צריכים להקים דור משכיל, שידע לשאת את תורת ה', אל כלל עם ישראל, ואולי אף מעבר לגבולות עם ישראל.

איחוד בין תלמוד תורה לנחשון בנים

חברים שלום, נושא הבלוג השבוע יהי האיחוד בין הת"ת ל"נחשון בנים". נשמח לשמוע את דעתכם על איחוד הת"ת ו"נחשון בנים". במהלך השבוע קובי בראון ישתדל לענות על שעלות שיעלו בדיון.

כל טוב,
צוות הבלוג

המכתב של חננאל:

מעט פרטים באשר לאישור שלוחת התלמוד תורה -

עמדתנו המקורית, במקביל לדרישה חד משמעית של משרד החינוך, הייתה שעם תחילת שנת הלימודים תשס"ט ילמדו כל ילדי קדומים בתוך מתחם בית הספר "נחשון בנים". עמדתנו זאת נבעה מהידיעה שאיחוד ושיתוף הפעולה בין שני המסלולים (ת"ת וממ"ד), רצוי שיקבל את ביטויו כאשר כל התלמידים לומדים באותו מקום. לאור העלויות הגבוהות הכרוחות בהעמדת כיתות זמניות שאמורות היו ליפול על כתפי המועצה ואשר כל תכליתן לשנתיים בלבד (עד השלמת שש-כיתות הקבע הנוספות), משרד החינוך שינה את עמדתו ואיפשר את המשך לימודי התלמוד תורה במקומו הנוכחי כשלוחה של "נחשון". עם השלמת בניית הכיתות יצטרפו תלמידי מסלול הת"ת למתחם בית הספר, כפי שתוכנן ופורסם בעבר. אציין, שמנהלי בית הספר והת"ת, לפני ואחרי ההחלטה הנ"ל, גילו ומגלים מוערבות גבוהה בקביעת אופני שיתוף הפעולה וקיום ארועים משותפים לאורך השנה.

שבת שלום,
חננאל דורני




(לדיון)

הדיון - הדרך לבניין החברה (מאמר לט' באב)

נושא הבלוג השבוע הוא הדיון. מה קורה כשאין דיון, אפשר ללמוד מן הספור המפורסם על קמצא ובר קמצא שסופו של הסיפור כידוע הביא לחורבן בית המקדש השני וליציאה לגלות הארוכה ביותר.

הסיפור מתחיל כאשר בעל בית מבקש מן המשרת שלו שיזמין לסעודה את קמצא אוהבו, אבל משום מה המשרת שומע בר קמצא, ומזמין אותו, ואף על פי שהוא יודע שבר קמצא הוא שנוא על בעל הבית שלו. ויש כאן שתי נקודות להיתבוננות. האחת מה קורה כאשר לא מקשיבים לדברי השני בסבלנות ובתשומת לב, והנקודה השניה היא המוזרה והקשה יותר, שהרי אפילו אם המשרת חשב שבר קמצא מוזמן מדוע הוא מציית בצורה עיורת? מדוע לא מעלה את תמיהתו בפני אדונו, הרי ידע על מידת השנאה בין השניים? ואולי אפשר לשער שבעל הבית הוא לא אדם ששואלים אותו ודנים איתו ומעלים בפניו ספיקות, ולא יגידו לו מה לעשות או לחשוב, כפי שרואים בהמשך הסיפור על מידת העקשנות שלו, כשאינו מוכן שבר קמצא השנוי עליו ישלם אפילו את כל הסעודה על כל מוזמניה. נמצינו למדים למה מובילה חוסר התיחסות לזולת או מצד חוסר הקשבה מתוך אי תשומת לב או מתוך עודף בטחון בעצמי רצוני מעמדי וכו.

לאחר שבר קמצא מגורש בבושת פנים הוא אומר לעצמו שאותם תלמידי חכמים שישבו בסעודה ולא מיחו בבעל הבית עשו שלא כהוגן, ועל כן יש להתנקם על כך, והלך להלשין לקיסר. ומי אמר לבר קמצא שלא נהגו כהוגן? אולי אם היה שואל אותם היו מסבירים לו מדוע לא מיחו, ואף אם אולי לא היה משתכנע לגמרי אולי היה רואה איזה שמץ של טעם בהחלטתם, ולא היה נוקט בצעד כל כך דרסתי של הלשנה שהביאה אחר כך לחורבן.

וישנה עוד נקודה למחשבה והיא כיצד מרגיש אדם שאף אחד לא מוכן לשמוע אותו. אדם כזה כמו בר קמצא נוקט בשיטה אלימה שבסופו של דבר כולם נפגעים ממנה.

נקודה אחרונה שרואים מן הסיפור היא הדינמיות השלילית של חוסר תקשורת בריאה - דיון. שהרי אם היינו עוצרים את הסיפור באמצע, בכל שלב, לא היו לו תוצאות קשות אבל כנראה שדברים לא נעצרים וכדור השלג מתגלגל עד שבסופו של סיפור נחרבנו ברוחנו - המקדש, ובגופנו- יציאתנו לגלות."

אומרים חז"ל: "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם" ואם יבא אדם וישאל והרי כשאנו לומדים משנה, גמרא,מדרשים,הלכה אנו מוצאים מחלוקות רבות בין התלמידי חכמים, והיכן השלום??!! על כך אמר הרב קוק שהשאלה הנ"ל מבוססת על הנחה שאינה נכונה, והיא ששלום זהו מצב של אחדות דעות, שכולם חושבים אותו דבר, אבל למעשה האמת היא הפוכה לחלוטין מן הסיבה הפשוטה שאין מציאות כזו בעולם, שהרי כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות. ואם כך שבעל כורחינו דעותינו שונות, כיצד נחיה בשלום אחד עם השני? עונה הרב קוק: " הריבוי של השלום הוא, שיתראו כל הצדדים וכל השיטות, ויתבררו איך כולם יש להם מקום, כל אחד לפי ערכו, מקומו וענינו". פירוש ע"י שנקיים דיון ביננו, ומתוך שכל אחד יביע את דעתו, רצונו ומאידך יחשף גם לדעתו ורצונו של זולתו, וכל אחד יאיר לחבירו נקודות שלא חשב עליהם וכו' מתוך כך יוכלו להגיע לרצון משותף ואפילו אם יהיו נקודות שאין עליהן הסכמה גם בסופו של דיון, מכל מקום תהיה הערכה וכבוד לזולת ולדעותיו וממילא יהיה שלום. וכך בעצם קורה בלימוד התורה שהחכמים מאירים לנו את המציאות באורות שונים, מנמקים, מביאים ראיות, סברות ובסופו של דבר מנסים להגיע להכרעה כיצד עלינו לנהוג


ושאלת השבוע היא: מה הייתם רוצים שיופיע בבלוג? אילו נושאים הייתם רוצים להעלות? אילו בעיות הייתם רוצים להציף לדיון ציבורי?



רוצים לדון על המאמר? גשו לקבוצת הדיון והרשמו.

שבות עמי, האם הישוב צריך לתמוך בשבות עמי?

בחוה"מ סוכות תשס"ח עלה לקרקע גרעין שבות עמי, המורכב ממס' נערים, בתחילה שהתה בו משפחה צעירה, שעזבה לאחר זמן מה. השנה החולפת דרשה מהגרעין התמודדויות קשות מאוד, החל מהשהייה במקום בתנאים קשים, ובחורף מקפיא, והמשך בכ-15 פינויים, חלקם אלימים ביותר.

לפני כחודש החלו התפרעויות אלימות של ערביי אמאתין בקרבת שבות עמי, בשיאן נאלצו הסיירים לירות באוויר מחשש לחייהם, סייר אחד נפצע בעינו. מאז המקום מאויש ע"י חיילי צה"ל, כאשר כל האזור, כולל הכביש משני צדדיו, מוגדר כשטח צבאי סגור. (סוגיית הפעלת הסיירים וחוסר הגיבוי של הצבא אף היא מורכבת, אך דורשת דיון אחר). גרעין שבות עמי נמצא כעת מעברו השני של הכביש בסככה מאולתרת ללא כל תנאים בסיסיים. רובנו חולפים על פניו בסיבוב בהתעלמות.

מה היחס הנכון לגרעין שבות עמי? מה חשיבותו? האם הוא תורם או מזיק למאבק למען ההתיישבות? האם הוא פועל מתוך מסירות נפש, או פריקת כל עול? אציג את עמדתי בנושאים הללו מתוך רצון לעורר דיון בתוכנו, ולהפסיק את ההתעלמות. חשיבות המאחז חשיבות המאחז לא נבחנת בהכרח דרך עיננו הרואות בו סוכה דלה ונטולת אמצעים. נדע כולנו כי המאחז נמצא באופן קבוע בדיוני ועדת הביטחון, והסיבה לכך היא המשמעות העצומה שניתנת לו ע"י קונדוליסה רייס והממשל האמריקאי, הם רואים במאחזים הללו ובאחיזה העיקשת בהם, את הסמל לאחיזה היהודית ביהודה ושומרון, ואם הם רואים בו סמל, מדוע שאנחנו נזלזל?

חוקיות השהיה במקום: ע"פ המידע המצוי בידינו המבנה של שבות עמי מוגדר כ"נכסי נפקדים". נכסים אלו, בהעדר בעלים, אמורים להיות מנוהלים ע"י המדינה. בכל מקום אחר בארץ נכסים אלו הועמדו לשימוש העם היהודי, ואין סיבה שכאן יהיה אחרת. השמאל ניסה להביא ערבייה לטעון לבעלות על המקום, אך זו לא הציגה אף מסמך המעיד על בעלותה. מעבר לכך, ע"פ הצו הנוכחי גם כביש הירידה לישוב הוא שטח צבאי סגור. לכן נדע כולנו, שכולנו עבריינים, וברצותה, המשטרה יכולה לעצור כל אחד מאיתנו שנוסע שם, באותן עילות על פיהן נעצרים חברי שבות עמי – הפרת צו שטח צבאי סגור. שאלת החוקיות מעלה סוגיות נוספות – הלוא גם בתים חוקיים למהדרין בנווה דקלים נרמסו תחת שרשראות הטרקטורים, אז מדוע אנחנו ממשיכים לקשור בין חוקיות המבנים ללגיטימיות הגירוש? (בואו לא נשכח שבהינף החלטה אחת בכנסת כולנו פה נהייה לא חוקיים, וכל השומרון יהיה שטח צבאי סגור...)

ובשולי הדברים – הצבא, המשטרה ומערכת המשפט, שרוממות "השמירה על החוק" בגרונם, רומסים ברגל גסה את זכויות האדם והאזרח של חברי הגרעין. הדוגמאות לכך רבות ולא אפרט כרגע, רק אצטט את עו"ד אביעד ויסולי שזכה אף הוא להעצר בשבות עמי בדרכו להרצאה בקדומים, והעיד בפני, "מה שראיתי שהמשטרה והצבא עושים בניגוד לחוק בשבות עמי ולעצורים, לא הייתי יכול לראות מעבר לקו הירוק גם באלף שנה! הם לא יודעים את החוק, ופועלים בניגוד לחוק!".

בין מסירות נפש לפריקת עול אודה ולא אכחיש שמסירות נפשם של חברי שבות עמי, והיאחזותם בתנאים כה קשים, מעוררת בי התפעלות, ויכולה לשמש מופת לכולנו. אולם כיצד עלינו להתייחס לתופעות של אלימות וזריקת אבנים? בשבות עמי נמצאת חבורה קבועה של נערים שמטרתם הינה יישוב הנקודה. מלבד חברי הגרעין, שבות עמי מושך אליו גם נוער בעייתי, חלקו מעורר אלימות, וגם אנשים שהשב"כ משלמים להם לעורר פרובוקציות, כי יש לו אינטרס ליצור תדמית אלימה לחברי המאחז. חברי הגרעין מתנגדים לאלימות מכול סוג שהוא, ויותר מכולנו ישמחו בהרחקת הגורמים הבעייתיים.

לעניות דעתי עלינו להתמודד באופן רציני עם נקודה זו. אירועי ה"חומצה" בכפר דרום מלמדים אותנו שלשלטון יש אינטרס להציג אותנו כאלימים בכל מחיר, וראו זה פלא, ברגע שנוצרת אלימות (או מבויימת) – המאבק כולו מתמוסס, כי הרי אנחנו אידיאליסטיים, אך ודאי לא אנארכיסטיים... אין לי ספק שלכל נקודת חיכוך (כרגע שבות עמי, ובעתיד, כל מקום אחר שיעמוד על הפרק) יגיעו אנשים אלימים, או ישלחו לשם ע"י חורשי רע, אני זוכרת אנשים רבים שאמרו על כפר דרום "עד עכשיו תמכנו בכם, אבל אם אתם זורקים חומצה על חיילים, אנחנו לא אתכם!"

זוהי נקודת תורפה של מאבקינו. אנחנו נגד אלימות, אבל אם מצטרפים למאבק אנשים שמייצרים אלימות (או אם מבויימת אלימות כמו בכפר דרום), זה לא שולל את המאבק כולו! אז מה אפשר לעשות? קודם כל להפסיק להתעלם! קשר של מבוגרים לחברי הגרעין וביקורים במקום, יעזור לחזק את הנקודה, כנקודת התיישבות, ולא כזירת מאבק בלבד. הגרעין זקוק לעזרה בסיסית במזון ושתיה, חיזוק בתפילות, וחיזוק של מבוגרים בעת פינוי. אנחנו מנסים ליצור כעת מאגר של משפחות שמוכנות לסייע לשבות עמי, וכן לחזק את הקשר בין גרעין שבות עמי לבין היישוב. לפרטים:

הילה מרדכי – hillamor1@gmail.com



רוצים לדון על המאמר? גשו לקבוצת הדיון והרשמו. הדיון בקבוצה דורשת הרשמה על מנת שנוכל לשמור על דיון ראוי.

רוצים להצביע על השאלה?- עברו ל"קול המון" (שימו לב, כדי לשמור על אמינות הסקר, נדרשת הרשמה ואישור בדואר אלקטרוני לפני שניתן להצביע)