בחוה"מ סוכות תשס"ח עלה לקרקע גרעין שבות עמי, המורכב ממס' נערים, בתחילה שהתה בו משפחה צעירה, שעזבה לאחר זמן מה. השנה החולפת דרשה מהגרעין התמודדויות קשות מאוד, החל מהשהייה במקום בתנאים קשים, ובחורף מקפיא, והמשך בכ-15 פינויים, חלקם אלימים ביותר.
לפני כחודש החלו התפרעויות אלימות של ערביי אמאתין בקרבת שבות עמי, בשיאן נאלצו הסיירים לירות באוויר מחשש לחייהם, סייר אחד נפצע בעינו. מאז המקום מאויש ע"י חיילי צה"ל, כאשר כל האזור, כולל הכביש משני צדדיו, מוגדר כשטח צבאי סגור. (סוגיית הפעלת הסיירים וחוסר הגיבוי של הצבא אף היא מורכבת, אך דורשת דיון אחר). גרעין שבות עמי נמצא כעת מעברו השני של הכביש בסככה מאולתרת ללא כל תנאים בסיסיים. רובנו חולפים על פניו בסיבוב בהתעלמות.
מה היחס הנכון לגרעין שבות עמי? מה חשיבותו? האם הוא תורם או מזיק למאבק למען ההתיישבות? האם הוא פועל מתוך מסירות נפש, או פריקת כל עול? אציג את עמדתי בנושאים הללו מתוך רצון לעורר דיון בתוכנו, ולהפסיק את ההתעלמות. חשיבות המאחז חשיבות המאחז לא נבחנת בהכרח דרך עיננו הרואות בו סוכה דלה ונטולת אמצעים. נדע כולנו כי המאחז נמצא באופן קבוע בדיוני ועדת הביטחון, והסיבה לכך היא המשמעות העצומה שניתנת לו ע"י קונדוליסה רייס והממשל האמריקאי, הם רואים במאחזים הללו ובאחיזה העיקשת בהם, את הסמל לאחיזה היהודית ביהודה ושומרון, ואם הם רואים בו סמל, מדוע שאנחנו נזלזל?
חוקיות השהיה במקום: ע"פ המידע המצוי בידינו המבנה של שבות עמי מוגדר כ"נכסי נפקדים". נכסים אלו, בהעדר בעלים, אמורים להיות מנוהלים ע"י המדינה. בכל מקום אחר בארץ נכסים אלו הועמדו לשימוש העם היהודי, ואין סיבה שכאן יהיה אחרת. השמאל ניסה להביא ערבייה לטעון לבעלות על המקום, אך זו לא הציגה אף מסמך המעיד על בעלותה. מעבר לכך, ע"פ הצו הנוכחי גם כביש הירידה לישוב הוא שטח צבאי סגור. לכן נדע כולנו, שכולנו עבריינים, וברצותה, המשטרה יכולה לעצור כל אחד מאיתנו שנוסע שם, באותן עילות על פיהן נעצרים חברי שבות עמי – הפרת צו שטח צבאי סגור. שאלת החוקיות מעלה סוגיות נוספות – הלוא גם בתים חוקיים למהדרין בנווה דקלים נרמסו תחת שרשראות הטרקטורים, אז מדוע אנחנו ממשיכים לקשור בין חוקיות המבנים ללגיטימיות הגירוש? (בואו לא נשכח שבהינף החלטה אחת בכנסת כולנו פה נהייה לא חוקיים, וכל השומרון יהיה שטח צבאי סגור...)
ובשולי הדברים – הצבא, המשטרה ומערכת המשפט, שרוממות "השמירה על החוק" בגרונם, רומסים ברגל גסה את זכויות האדם והאזרח של חברי הגרעין. הדוגמאות לכך רבות ולא אפרט כרגע, רק אצטט את עו"ד אביעד ויסולי שזכה אף הוא להעצר בשבות עמי בדרכו להרצאה בקדומים, והעיד בפני, "מה שראיתי שהמשטרה והצבא עושים בניגוד לחוק בשבות עמי ולעצורים, לא הייתי יכול לראות מעבר לקו הירוק גם באלף שנה! הם לא יודעים את החוק, ופועלים בניגוד לחוק!".
בין מסירות נפש לפריקת עול אודה ולא אכחיש שמסירות נפשם של חברי שבות עמי, והיאחזותם בתנאים כה קשים, מעוררת בי התפעלות, ויכולה לשמש מופת לכולנו. אולם כיצד עלינו להתייחס לתופעות של אלימות וזריקת אבנים? בשבות עמי נמצאת חבורה קבועה של נערים שמטרתם הינה יישוב הנקודה. מלבד חברי הגרעין, שבות עמי מושך אליו גם נוער בעייתי, חלקו מעורר אלימות, וגם אנשים שהשב"כ משלמים להם לעורר פרובוקציות, כי יש לו אינטרס ליצור תדמית אלימה לחברי המאחז. חברי הגרעין מתנגדים לאלימות מכול סוג שהוא, ויותר מכולנו ישמחו בהרחקת הגורמים הבעייתיים.
לעניות דעתי עלינו להתמודד באופן רציני עם נקודה זו. אירועי ה"חומצה" בכפר דרום מלמדים אותנו שלשלטון יש אינטרס להציג אותנו כאלימים בכל מחיר, וראו זה פלא, ברגע שנוצרת אלימות (או מבויימת) – המאבק כולו מתמוסס, כי הרי אנחנו אידיאליסטיים, אך ודאי לא אנארכיסטיים... אין לי ספק שלכל נקודת חיכוך (כרגע שבות עמי, ובעתיד, כל מקום אחר שיעמוד על הפרק) יגיעו אנשים אלימים, או ישלחו לשם ע"י חורשי רע, אני זוכרת אנשים רבים שאמרו על כפר דרום "עד עכשיו תמכנו בכם, אבל אם אתם זורקים חומצה על חיילים, אנחנו לא אתכם!"
זוהי נקודת תורפה של מאבקינו. אנחנו נגד אלימות, אבל אם מצטרפים למאבק אנשים שמייצרים אלימות (או אם מבויימת אלימות כמו בכפר דרום), זה לא שולל את המאבק כולו! אז מה אפשר לעשות? קודם כל להפסיק להתעלם! קשר של מבוגרים לחברי הגרעין וביקורים במקום, יעזור לחזק את הנקודה, כנקודת התיישבות, ולא כזירת מאבק בלבד. הגרעין זקוק לעזרה בסיסית במזון ושתיה, חיזוק בתפילות, וחיזוק של מבוגרים בעת פינוי. אנחנו מנסים ליצור כעת מאגר של משפחות שמוכנות לסייע לשבות עמי, וכן לחזק את הקשר בין גרעין שבות עמי לבין היישוב. לפרטים:
הילה מרדכי – hillamor1@gmail.com
רוצים לדון על המאמר? גשו לקבוצת הדיון והרשמו. הדיון בקבוצה דורשת הרשמה על מנת שנוכל לשמור על דיון ראוי.
רשומות
